לא פעם ולא פעמיים אנחנו נתקלים במסורות עתיקות, שקשורות לחיינו, ומשמחות אותנו – אבל לא תמיד מסתדרות עם רוח הזמן שבו אנחנו חיים. אחת מהן, היא חגיגת ט״ו באב.
היום הזה, הידוע כחגיגת אהבה, הוא אחד התאריכים המבוקשים ביותר באולמות השמחות. חנויות מתקשטות בלבבות פרחים ושאר מוצרים רכים ואוהבים, ונדמה שכל מי שסביבנו בזוגיות נכנס למוד קצת ״לאבי-דאבי״. זהו זמן מצויין לרענן את חיי המין והאהבה שלכם (לרב יש מבצעים לא רעים אז זה גם משתלם. ע"ע סוף הכתבה). זה זמן טוב לחדש את מלאי הקונדומים, לבחור צעצוע חדש (אולי איזה סאטיספייר שתמיד חלמת עליו ועכשיו יש תירוץ מצויין?), או כל מה שיכול לעזור לכם לענג את האישה שאתכם, את הגבר שאתכם או פשוט את עצמכם.
כשמיתוס פוגש מציאות:
בניגוד לדעה הרווחת, ט"ו באב טומן בתוכו היסטוריה אפלה. לא ניכנס כאן לעובי הקורה, אבל בואו נגיד שהגרסה הלא מצונזרת של התנ"ך לא הייתה מביישת שום סרט של טרנטינו… (למיטיבי הלכת – חפשו "פילגש בגבעה"). אבל נניח בצד את האלימות לרגע, כיוון שליום זה יש חשיבות מרובה, כזו שמתעלה על יום הכיפורים! כן, כן, מה ששמעתם. ט"ו באב חשוב יותר מיום כיפור, מפתיע נכון? גם אנחנו הופתענו!
למעשה חשיבותו של ט"ו באב נובעת מהמעשים שהתרחשו ביום זה, שכן הם היו הגורם המאחד של מלחמת אחים בתקופה המקראית. כתוצאה מכך, ט"ו באב מצויין כמועד של פיוס ונחמה בקרב עם ישראל. ביננו, אם נהיה סופר כנים, במציאות הקשה שבה אנו חיים, לא יזיק לכולנו למצוא קצת אהבה וחמלה. אם כך, ההצעה שלנו אליכם, היא להתמקד בצד החיובי של המיתוס ואף לקחת אותו צעד אחד קדימה. הכוונה שלנו היא להכניס בו יותר אור ואהבה, כי, בסך הכל, אנחנו אנשים דיי חיוביים, לא? 😊 אז מה צריך להיות בסיפור משלים שכזה? איך מציגים את הצד השני של המטבע? והאם יש בכלל ״צדדים״ בכל מה שקשור ליחסים בין ובתוך המינים? בואו ננסה.
אגדת ט״ו באב – הנרטיב המשלים:
עם עליית השמש בחמישה עשר באב, רחש שובבי מילא את האוויר בכפר הקטן. התרגשות עברה בעורקיהן של נשות הכפר, שהתכוננו ליום החדש. הן התקשטו בפרחים צבעוניים בשיער, צחקו וחלקו סיפורי רומנטיקה ותשוקה.
המסורת העתיקה שבה נהגו לחגוג כבר שנים את התאריך הזה, בלב הקיץ, היתה אהובה על כל בני הכפר – אך הזקנים כבר זיהו את הדינמיקה המשתנה בקהילה שלהם, והבינו שלצד השמחה הגדולה, מחלחלת לה גם אי נוחות, במיוחד מצד נשות הכפר – אך לא רק.
כך נולד הרעיון להמשיך ולחגוג את המסורת, אך בתוספת מרעננת של סיפור המשך.
מעט אחרי ארוחות הבוקר, נאספו כל הנשים שבחרו לקחת חלק באירוע בכיכר הכפר, שם שיתפה שדכנית הכפר הנבונה את חוכמתה ונסיונה באשר לסודות העונג הנשיים.
דבריה היו קלילים, הדגישו את החשיבות של תקשורת, חקר וסיפוק הדדי. צחוק מילא את האוויר כשהנשים ספגו בשקיקה את העצות, מרגישות מועצמות ומוכנות לצאת להרפתקה שלהן.
בכרמים, חבויים בין העלווה המוריקה, הכינו הגברים את עצמם, לובשים בגדי לבן אווריריים, ממתינים לבואן של בנות הזוג המיועדות. על אף שניסו להשאר בגבולות התדמית הגברית, לא פעם נראו מצחקקים בעצבנות, מתרגשים לקראת חיזור בדרך חדשה שמעולם לא דמיינו.
כשהנשים הגיעו, עם סלים מלאים בפרחים, מטעמים מענגים ובקבוקי יין מתוק מכרמי הכפר, הן התחלקו לקבוצות וחיפשו בשובבות אחר בני זוגן, מותירות שבילים של עלי כותרת ושאר רמזים מתוקים אחריהן. צחוק וציפייה מילאו את הכרם בעת שהנשים התגלו ביופיין, ופגשו בעיניהן את מבטי הגברים הממתינים להן. לא ארכו הרגעים, וקולות חגיגה הדהדו בין הגפנים: חיבוקים, נשיקות, קולות בקבוקים נפתחים וצחקוקים בקולות גבוהים ונמוכים.
הזוגות התמקמו להם במקומות נעימים בין הגפנים. הם אכלו יחד, שתו יחד, שיתפו סיפורים, ניהלו שיחות לבביות על הנאה, הסכמה ורצון הדדיים, איך לענג אישה, ואיך לענג גבר ובכלל תירגלו תקשורת פתוחה ובריאה. בחילופי הדברים הקלילים אך המשמעותיים הללו, הם אישררו מחדש את מחויבותם זה לרווחתו של זו, הן פיזית והן רגשית.
החגיגות נמשכו אל תוך הלילה, מוזיקה נוגנה ברחבי הכרמים והירח זרח על הכפר.
זוגות רקדו, שזורים זה בזרועותיו של זה, חוגגים את הקשר הייחודי ביניהם. הצחוק והשמחה עלו מכל עבר, והזכירו לכולם שאהבה, על כל צורותיה, היא מתנה שיש להוקיר ולחגוג.
עם סיום היום, חזרו הזוגות לכיכר הכפר, יד ביד, לבבות מלאי אהבה והכרת תודה. הם חלקו סיפורים על הרפתקאותיהם, זוהר של הערכות והבנות חדשות זרח מהם.
בכפר נולדה מסורת חדשה, כזו שחגגה את עוצמתן של מיניות בריאה ותקשורת פתוחה.
מיסמוס מיתוס?
אז מה אתם אומרים על סיפור ט״ו באב 2.0 שכזה?
כולנו גדלנו על מיתוסים כאלו ואחרים. חלקם היסטוריים, דתיים, שושלתיים.
חלקם מיתוסים פרטיים שלנו, וחלקם הגיעו אלינו מבחוץ, כמו למשל 'גבר אמיתי הוא…' או 'אשה אמיתית היא'… 'גברים רוצים רק משהו אחד…', 'נשים הן רגישות וגברים הם חזקים…', או 'הדרך לענג אשה היא…', ושאר חבריהם? ולפעמים אלו סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, 'אני יכול/ה לגמור רק בעזרת…', 'אני חייב/ת כדי להינות…', 'אני לא מסוגל להינות עם קונדום…', 'אם היא תשתמש בויברטור זה סימן שאני לא מספיק טוב…', להמשיך?
הדוגמה הזו של גרסת ההמשך לסיפור ט״ו באב, באה כדי להראות לנו – שכל נרטיב יכול להשתנות. כל סיפור אפשר לספר אחרת, או לכל הפחות להמשיך אותו לכיוון שונה.
מספרים את הסיפור שלנו:
לכבוד ט״ו באב המתקרב, והקיץ הבא עלינו לטובה אנחנו בגלייד מזמינים אתכם לספר את הסיפור שלכם איך שנכון לכם! העולם המודרני מלמד אותנו שיש קשת עצומה ובלתי נגמרת של דרכים לבטא את עצמנו, וכן, זה כולל גם את חיי המין שלנו: בין אם זה ללמוד קודם כל מה עושה לנו נעים וטוב, לחלום, ולהגשים פנטזיות; ובין אם זה ללמוד טכניקות חדשות, לעשות עבודת מודעות, או פשוט לאבזר את עצמנו בצעצועים חדשים שיקפיצו את האפשרויות שלנו למקומות חדשים. אילו מיתוסים הקשורים ליחסים דורשים שינוי ואתם מכירים? נשמח לשמוע את דעתכם!
חג שמח!
וכמובטח, לכבוד חג האהבה – קבלו 10% הנחה על כל האתר!
קוד הקופון שלכם:
LOVE2023
הקופון בתוקף עד מוצ"ש בחצות.